הרצל חקק
הרובד המיתולוגי ביצירות ספרות יוצר זיקה בין דורות, מוסיף מפלס נוסף של משמעות ליצירה החדשה. במחקר הספרותי אנו מוצאים ראייה של המיתוס כדרך לשיבה לדרך למציאות הקדומה, שיבה לאחדות הטבע התמימה. בספרות העולם מצאנו פנייה למיתוס כדרך לחיפוש זהות שהיתה, דרך להעשיר את הראייה העכשווית.
הפנייה למיתוס, בתחום השירה ( ת'ס אליוט, למשל) או בתחום הפרוזה ( ג'ויס, לדוגמה) צמחו מתוך תחושה מרה, שהרציונליזם שהתיימר להבין את התופעות, רק רוקן אותן מתוכנן הבראשיתי המקורי והפך את החיים לחסרי משמעות.
גם אצל מנחם פאלק, בספרו "מסעותיו של פגסוס" יש חיפוש אחר משמעות עשירה יותר, מלאת חיים, רצון לרדת למהות הדברים.
מנחם פאלק יוצר בכתיבתו אווירה של מיתוס מודרני. אינדיקציה ראשונה לכך אנו מקבלים בתיאור תולדותיו של מנדון, הכתובים בגב העטיפה והנם חלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה המיוחדת הנבראת בספר, וכן ההקדמה של מנחם הממוקמת לפני האפילוג, כמו חושפות את הצופן של המסע:
"מנדון מוכר לכולנו הודות לאמרותיו: "לחימה בדרקון אחד חשובה יותר מקריאת שבעה שירים טובים לאור ירח", או "לא כל שד סגול-זנב הוא אויב ראוי להתייחסות", וגם "קרניים בורקות - שורשיהן לא תמיד מגיעים עד תאי המוח", "רכיבה אחת על פגסוס עדיפה על פני טיסה למאדים".
בהמשך רומז לנו מנחם כי, מנדון מגיע עם שושלת היוחסין לבית שלמה, וכבר בשלב מכריע של חייו, "חש שחוויות עתירות משמעות וקרבות בלתי מתפשרים ילוו אותו לאורך כל חייו הארציים. הוא יצא אל החוויות בלית ברירה, ואל הקרבות מתוך רצון, כדי לראות את סופם. משימה רדפה משימה וגופו נראה מדי פעם גמלוני ומגושם, אך רוחו נשאה אותו קדימה".
המפגש עם נופר הוא ציון דרך גורלי: מנדון מאציל עליה חלק מכישרונותיו האמנותיים וממיר את הקרבות הארציים לקרבות בסדר גודל עולמי ומאבקים רוחניים: הספר מוליך אותנו בנתיב ההתעצמות, בדרך שבה מנדון הופך את הכישרון הפיוטי לדרך השתחררות מן הארציות, ולמסלול שבו הוא מעביר יכולת זו לאחרים.
ההקדמה של הספר היא פיוטית ובה נחשפים חלק מן הסודות:
לפניכם מסע מפלא, בעולם של העדן החדש*
המשלב בין כנפיו עטויות ניצוצות האור
את זקני העדה המיתית:
את פוסידון, דמטר, אפולו מיון,
וולקן, נפטון ופבוס הרומיים
ולצדם מלאכים כגבריאל, ברדיאל
רוחיאל, דומה ורבים רבים אחרים.
בהמשך אנו נחשפים לדרך המאבק ולרזי העולמות העליונים:
המאבק קשה, שורף כאש צורבת
ובסופו יכלו לו וזרמו שנית עם החיים
בתכלת השקופה ממעל וממטה.
הם הניעו את החיים החדשים הנוצרים
בכשוף המלים שירת החיים
אותה הם חלקו עם מי שמוכן לשאת בעל.
המבוא מגלה לנו את הנפשות הפועלות במאבק האוניברסלי הקיומי הזה:
במסע הזה השתתפו לראשונה גם:
מנדון, המלאך המנסה להדריך ולעזר בדרכו
נופר, חצי אשה חצי אלה, הנלחמת על חייה
ופגסוס הסוס המכנף במיתולוגיה היונית
המשמש להם ככלי תחבורה בין התם, העולם
האחר, לבין הכא, הקרקע המוצקה, היוםיומית.
בטרם ההקדמה כותב פאלק כמה מלים המחזירות אותנו לחיפוש שלנו, לרצון שלנו לשוב אל הפשר הפשוט והאמיתי של התופעות. אנו הולכים עם המשורר באותו נתיב בראשיתי: שירת העלילה הזו חושפת דרך קדומה להסביר את התופעות באמצעות מיתולוגיה, באמצעות שפת החלום. וזו הרי משמעות החזרה למיתוס: לראות את העולם ואת הקורה לנו בתמונות נושמות ועשירות, לא במונחים מופשטים ויבשים. החזרה למיתוס - משמעה התמזגות מיסטית בהוויה, ראיית הפשר והמובן דרך התקשרויות רוחניות, סמליות, ציוריות.
וכך כותב פאלק בעמוד הראשון של הספר:
פגסוס
יוצא לדרך
מתוך ראשי,
וגם מתוך לבך,
מעמק נשמותינו
פורש כנפים צחורות,
משתחרר, ממריא אל-על
הופך את בעותי החלומות
לגן פורח, אגם מלא פרחי נופר
שבשוליו מלאכים נשענים על שיח
ונבליהם צובעים את השמים בתקוות
שמתגשמות אם רק רוצים מספיק חזק ...
אם רק רוצים...
כחלק מן החזרה למיתולוגיה פנה מנחם פאלק לדרמה היוונית והוא בונה את ספרו כמחזה יווני. המבנה של הפרולוג והאפילוג מעצימים את התחושה שאנו בעיצומה של עלילה דרמטית, ולעתים אנו חשים שהדרך להבין את החיים היא סוג של טרגדיה עם לקחים ומשמעות.
כל שער במחזה המודרני של פאלק נקרא פרגוד, והבנת משמעות החיים היא באמצעות מעבר מפרגוד לפרגוד, כשהסרת המסכים מובילה לחשיפת המהות עד תום.
כדרך ספרי המסעות בונה מנחם פאלק את ספרו באמצעות עלילת דרכים ציורית וצבעונית, שכוכביה הם שני גיבורים: גבר ואשה. מנדון מדריך את נופר בדרך המיסטית לקראת ההתבגרות, ובשלבים נבנה כאן סוג של רומן חניכה. אנו עוקבים אחר ההשראה וההכוונה של המורה בשלבי הגדילה של נופר, והכיוון ברור: יש לה יעד ויש לה ייעוד: להיות טובה יותר לעזור לאחרים. השיר "קדושה" מציב את הדברים כבר בפתיחה:
קדשה
נופר אמרה:
הוד קדשתך
פזר גם מעלי
מקבץ מרסיסי מעשיך.
המתיני דקה, השיב מנדון,
אקרא לפגסוס ,
אצא על גבו למסע
ושם למעלה
אפרש ידים ואשיט.
האהובה עוברת תהליך של העצמה והדיאלוג מגלה דרך חיים צבועה בצבעי המיתוס:
ובכל זאת, טפטף עלי
אגלי חכמה וכשרון.
מספיקים גרגירים אחדים
כדי לפקח את עיני.
ובהמשך היא מבקשת:
חדש את חושי בחיות,
המרץ נפשי לעוד יום או יומים.
תשובתו של מנדון מעידה על שילוב של סודות רוחניים וגופניים והחיבור בין השניים הוא קוסמי:
נאתר את מרכז כאבך
נשטף אותו באהבה ורעות,
קמצוץ מריחות פרחי לילך,
צבעי סגליות.
הכחות שתאמצי ירחיפו אותך
מעל לכאן ולעכשו,
לזרועות הפתוחות של צאני.
שם,
לאחר מנוחה קצרה,
שאיפה של נשמות תואמות
תעלי לענן בו תמצאי את יעודך.
(עמוד 13).
הספר בנוי מ- 4 פרגודים (שערים): רוח - משבים קלים; אדמה - אבן נשחקת; אש - להבות צורבות; לבסוף מים - זרם צונן. בכל שער השירים קשורים לאותו היסוד המיסטי, רוח - אדמה - אש - מים. הגיבורה עוברת את המדורים בזה אחר זה.
מהדורת "פיגמליון" דרמטית ומודרנית, שבה משולבים רמזים ממיסטיקות של עמים שונים, סיפורים ממיתולוגיות שונות כמו היתה כוונה מוצהרת ליצור דרמה אוניברסלית:
"היא היתה כמו בתו של פבוס*" (אל האור והיופי הגברי והאמת במיתולוגיה הרומית), בשיר "כמו הבזק של אור", עמ' 15, לצד:
" ויש מי שקראו לעזרה
לדומה*
והוא התמהמה, והוא נחבא בין השורות.", (דומה הוא המלאך הממונה על הרוחות, שהנשמות מופקדות אצלו, במיתולוגיה היהודית), בשיר "מלאכים" בעמודים 19-20, וביחד עם ארס:
באותו הרגע עלה על סוס התקוה הטובה
דהר דרך מנהרות הרוח
כדי להביא לך מים קדושים.
הוא לחם בארס**, במפלצות מרבות ידים
ירקות וחומות
ובנה כלי משחית שיבלעו
אותן וחלקן אכן נכנעו." (ארס, אל המלחמה שנחשב לאכזר אך גם פחדן, במיתולוגיה היוונית.
בשיר "על מפתן ביתך" בעמ' 42.
וכדי להשלים את האוניברסאליות הגיאוגרפית יחד עם ההיסטורית, נכלל בספר גם ולנטינו (השחקן האיטלקי יפה התואר שהפך לדמות מיתולוגית בשיר "יסוד" בעמ' 22:
עוד הוסיף המלאך ולנטינו:
"אל נא תדחפו, יהיה מספיק לכלם.
יש רק לקחת ולהשתמש בזהירות
ברגש, בחכמה, במדת ההתחשבות,
תחושה פיזית, נפשית, רוחנית."
תהליך הקריאה הוא תהליך של שתייה לרוויה מקוקטיל מיוחד. יש בקוקטייל העשיר והמיוחד הזה מלאכים מן היהדות, שהם השורש היהודי שלה ואל המרכיב הבראשיתי הזה רוקח פאלק מרכיבים ממיתולוגיות זרות :
דרכו של המשורר להדגיש את הצד היהודי היא באמצעוחת שימוש בשירים מתוך הרובד התרבותי שלנו:
לך לך (עמ' 33), קצב של מילים (עמ' 31), זמן מנחם (עמ35) ועוד.
"לך לך מארצך, מגלותך הכפויה
אשר שרדת בה חרפים קרים" (לך, לך, עמ' 33)
"בקרים היה קם עוד בטרם זריחה
חרש מדקלם מלים סתומות
תחת כנפי הטלית הקדושה
......
כי הם, כלם בצלמו נבראו. ..." (קצב של מילים, עמ' 31)
הדרמה המודרנית לובשת חיים קדומים ואנו נסחפים לעולם של מעשיות שבהם קורים נסים על טבעיים ונשברים חוקי המציאות : חיות שונות שיש להם קשר לעלילה הופכות למלאכים, ויש הופעה של כמו חתולים ודוכיפת. פאלק מייחס לחיות כוחות מאגיים. אין ערך לחוקי ההיגיון או המציאות, אנו בעידן מוזר שבו עבר והווה מתאחדים, תרבויות מתמזגות, סמלים ממיתולוגיות שונות הופכים לקוקטייל משכר וחריף.
המשורר מוביל אותנו לעולם מרתק, אך אינו שוכח לרגע את העולמות שפרנסו את ספריו הקודמים : לא נעלמו נושאים שמלווים את אותו מספרים הקודמים, ההתייחסות לנושאים חברתיים, שירה ארס-פואטית, ירושלים, שירי אב, אהבה על גווניה. כל אלו מובאים בעומק פסיכולוגי, בהתבוננות מעמיקה וחודרת לנבכי הנפש של הגיבורים וסביבתם, או שותפיהם המלאכים:
האם גם הם, מלאכים צחורי כנפים,"
מוכנים להסתכן ולהתנסות בשכרון האהבה
ובסופה לגלות את בן זוגה
הרגש הנוסף,
ששמו כאב."
("הספר הארצי של היצורים המכונפים", עמ' 21).
המלאכים המובאים והאלים כמו שרים את שיריו הקודמים ואת עולמו הפנימי ואנו זוכים להעצמה של ערכים שגילינו בספרים קודמים: אמיתות שמשמען ניסיון להבין את מצוקת האדם, ההכרח לעזור זה לזה, הפחת חיים קדומים בחשיבות של המעורבות בחברה ובמציאות כדי לשרוד, להתקדם וכו'.
נופר, הגיבורה, עוברת תלאות ואנו עוקבים אחר תהליך השינוי שלה: היא מחויבת לעבור תהליך של חישול ואימון: עליה להתמודד עם אירועים שנראים כקרבות, להלחם נגד שדים וכו'. השינוי והקרבות והמהפכים כולם קורים כביכול במציאות, אך התהליך הוא רוחני ופנימי.
"ואז, תקומי ותלכי
תחלה בצעד מהסס, שמתגבר ומתחזק
אחר-כך תתחילי לרקד
סביב המזבח
תתנתקי מהרצפה בתנועת רחוף
מעליו ועד לחוץ
מעל לצריחי הארמון
מעל עצי היער הקרוב
עד שתנחתי במטתך
מכסה בעלי כותרת נופריות
ובפנים שלוות ומחיכות תרדמי."
("שם, מקום זמני" עמודים 81-83, הציטוט של הבית הלפני אחרון)
לרגע איננו יודעים היכן אנו נמצאים, האם השדים והמלחמות הם פנימיות או נגד אויב חיצוני. האם זו מלחמה בחוץ או מלחמה פנימית, אבל הנתיב מוביל לקתרזיס של הדרמה היוונית, להזדככות.
זהו קתרזיס חדש ישן חדש, יווני-רומי-יהודי ובו זמני מיסטי הדומה לקרוי בימינו , מציאות ודמיון הדרים יחד ובונים עולם חדש, פיסי-רוחני. New Age
